כתבות ומאמרים » חוויות הנהיגה שלי
סוף שבוע ברינג

שלושה חודשים מוקדם יותר. אני מקבל שיחת טלפון מנאור.
"היית כבר ברינג?" הוא שאל אותי. "עדיין לא" עניתי.
"אני מתכנן להיות שם לכבוד יום הולדת 40 שלי" אמר. בלי לחשוב יותר מידי, "אני בפנים" השבתי.

כך מצאתי עצמי 3 חודשים מאוחר יותר על טיסת לופטהנזה לפרנקפורט לסוף שבוע בגיהינום הירוק, כשותף לנאור ש"תפר" עבורנו את כל הטיול. נוחתים בערב ורצים לאסוף את הרכב השכור. במקום הפולו יש מיני קופר. נחמד. 170 ק"מ עד למלון הקטן שנמצא 2 דקות מהרינג. רק צריך למצוא איך להפוך את הגרמנית של מערכת הניווט לאנגלית ידידותית. 5 דקות מול המחשב הארור ונמצא הפתרון. יאללה, להקליד את הכתובת ותן לו בגז. שעה וקצת מאוחר יותר (היי, בכל זאת מדובר בכבישי גרמניה) אנחנו כבר בחדר שלנו. מקלחת ולישון כי מחר קמים מוקדם.

למחרת קמים מוקדם, ולאחר ארוחת בוקר גרמנית (עם הרבה גבינות ונקניקים שמנים) קופצים לרכב ונוסעים לרינג. ביום הראשון הרינג נפתח רק בצהריים, כך שיש לנו את הבוקר להסתובב ולחוות קצת את המקום. מתחילים במסלול הדרומי המשמש למרוצי פורמולה1.
באותו בוקר יש מוקדמות פורשה-קאפ. נאור ואני מכתתים רגלינו עד שמגיעים לאזור החניה מאחורי ה-PIT. כמות הפורשה כאן לא נופלת מכמות המאזדה3 בחניון של חברת היי-טק. ממשיכים להסתובב ב"פיטס". מקבלים לראשונה (ולא לאחרונה) הבנה של תרבות מוטורית. צעירים ומבוגרים כאחד בסרבלי הנהיגה שלהם באלו "לבלות" כאן. חלקם ברכבים משודרגים יותר, חלקם ברכב המקורי עם מערכת השמע, הטלפון והניווט, שקיבל רק תוספות של אביזרי בטיחות.

ממשיכים להסתובב קצת ולתפוס אווירה. מזכרת קטנה מהחנות המקומית. יש עוד שעה "להרוג" עד שנקבל את הרכב. כמו יואל משה סלומון בזמנו, עולים לראות את כל הסביבה מהגבעה עליה ניצבות הריסות "נורבורג" הישנה. קפה קטן וקדימה. נגמרה הסבלנות.
מגיעים למוסך של RSR. זוהי חברה להשכרת רכבים לרינג בניהולו של רון סימונס, נהג מירוצים הולנדי. יחד איתו עובדים מספר מכונאים גרמניים ומדריכי נהיגה בריטים חביבים. המקום עמוס בקליאו ספורט, מגאן R26R, לוטוס אקסיג´ ופורשה GT3RS.

כיוון שהקדמנו, הסתובבתי קצת במוסך. בצד חנתה לה פרארי 308 ועוד רכב מירוצים למסלול. זה המקום לציין כי במהלך היומיים שהיינו שם ראינו רשימת רכבים שלא הייתה מביישת את תערוכת אוטו-מוטור (למעשה היא כן מביישת את התערוכה). החל בפורשה מכל סוג אפשרי, לוטוס לדורותיה, מספר GTRים ולמבורגיני, והמשך בפרארי (כולל האיטליה ו-599GTO) ונובלM12 - וסליחה אם שכחתי מישהו. (הערת המחבר-עכשיו בא קטע אישי, אתם יכולים לדלג). ולמרות כל אלה, בפינת המוסך עמדה היחידה שהצליחה לעורר בי התרגשות אמיתית. לנצ´יה דלתא אינטגרלה מוכנה למסלול. אני יודע, איך אני יכול בכלל להשוות בין יצירות הפאר שמניתי לפני כן ללנצ´יה. ובכל זאת, כשאתה רואה דוגמניות על במסיבה אתה מתפעל מהיופי שלהן. כשאתה רואה את אהובת נעוריך, אתה מתרגש למראה.

מספיק להשתפך. באנו לנהוג. עולים לחדר התדרוכים, שהוא יותר סלון גדול. רון מעביר תדרוך בן עשר דקות לפני קבלת הרכבים. למעשה, מדובר יותר בעשר דקות שנועדו "לדכא אותך" כהגדרתו של רון בכדי למנוע ממך טעויות שתצטער עליהן בהמשך. "מי כאן תרגל בפלייסטשן לפני שבא?" שואל רון. חלקנו מצביעים. רון מזהיר כי המשחק עלול להטעות. יש הפרשי גובה של 300 מטר בין הנקודה הגבוהה במסלול לנקודה הנמוכה, והמרחק ביניהן הוא 8 ק"מ, כמו גם שיפועים שונים בפניות. כל אלה לא מורגשים במשחק. בנוסף, כולם באים ליהנות, אבל בכל זאת יש הרבה בטיחות מסביב וחוקים שיש להקפיד עליהם. נהיגה זהירה ומחושבת, עקיפות משמאל בלבד, ושמירה על בטיחות המרשלים הם לא נושא לצחוק. בסופו של דבר אנחנו נמצאים בגרמניה, וסטייה של אלפית המילימטר מהחוק היא בלתי נסבלת בעליל (כפי שיגלה מאוחר יותר נאור).

אוספים את הקסדות. ג´ון, מדריך הנהיגה הבריטי מגיש לנו כרטיסי כניסה ל-6 הקפות לאותו היום. למחר הזמנו עוד 10 הקפות. אני מכיר את עצמי היטב, ולכן מבקש מג´ון שייתן לנו כבר את כל הכרטיסים, כיוון ש-6 הקפות היום לא יספיקו לנו (מה שהוכח כנכון). ג´ון מוביל אותנו לקליאו-קאפ הצהובה. 200 סוסים. 1200 ק"ג. 6 הילוכים. 3 דוושות לרגליים והידית הנכונה להילוכים. בלי מילים מיותרות, ג´ון מאחל לנו בילוי נעים ושולח אותנו לדרכינו. אני מתיישב ברכב ומכוון תנוחת נהיגה ומראות. לוחץ על כפתור ההנעה/הנאה, וקדימה למסלול. נסיעה של דקה ואנחנו כבר מול השער. מזג האוויר נהדר וכפי שציין ג´ון, המסלול ריק יחסית. כל המחשבות נעלמות ונכנס לMODE נהיגה. השער נפתח לפניי. מתחיל להתקדם באיטיות דרך מספר פילונים ואז נפתחים שערי גן עדן והמסלול נפרש לפניי.

ראשון, שני, שלישי (עם הקליאו אתה נמצא בין הילוך שלישי לשישי לאורך כל המסלול). הפניות מגיעות במהירות. אחת רודפת את השנייה. חלקן נראות מוכרות. נאור שיושב לידי וזוכר את המסלול יותר טוב ממני מזכיר לי מה מצפה לי בכל רגע. מנסה ללמוד לאט את הרכב ולראות עד כמה זוכר חלקים מהמסלול. בסופן של 10 דקות נגמר המסלול. שלט המגביל את המהירות ל-130 קמ"ש מזכיר לך להאט. כמו נרקומן שקיבל מנה קטנה מהחומר שלו, אני מרגיש שאני חייב עוד ועכשיו. במקום לצאת לחניון ממשיך ישר לשער להקפה נוספת. כך יהיה בהמשך, כל פעם 2 הקפות ואז מנוחה. בהקפה הבאה כבר זוכר יותר ולומד להכיר את הרכב יותר טוב. גומר הקפה שנייה עם חיוך אידיוטי שמרוח לי על כל הפרצוף. אותו חיוך שילווה אותי הרבה זמן.

נכנס לחניון לתת לרכב ולי לנוח, ולהחליף נהגים. החניון מלא ברכבים אקזוטים, אופנועים ונהגים מכל העולם. אנשים שהגיעו מאנגליה עם הרכבים שלהם עד כאן. פגשנו חברה מרוסיה, ניו זילנד, סין ועוד. חלקם באו לנהיגה ספורטיבית וחלקם לנהיגה "מנהלתית" יותר. עכשיו תור נאור להקיף את המסלול פעמיים, דבר שמאפשר לי ללמוד את המסלול שוב ושוב. כמובן ש-6 ההקפות נגמרו מהר מאוד, ואנחנו משתמשים כבר בהקפות שתוכננו למחר.

באמצע ההקפה השמינית נאור מודיע כי יש בעיה. אין קלאצ´. איכשהו הוא מצליח לשלב לשלישי, וכך אנחנו מתגלגלים לאט לכיוון היציאה. לפחות אפשר סוף סוף לראות גם את הנוף מסביב לרינג. בדרך לא דרך, ובסיוע טלפוני של ג´ון, נאור מביא את הרכב לחניון. למחרת יגלה לנו ג´ון כי יש חלק פלסטי במערכת הקלאצ´ שנוטה להישבר. רנו סיפקו ל- RSR ארגז מלא חלקים כאלה חינם אין כסף, אבל לא ממש טורחים למצוא פתרון לבעיה.

מהחניון אוספים אותנו חזרה למוסך לקבל רכב אחר. הפעם הקליאו בצבע כחול, וכפי שאנו עומדים לגלות בקרוב, מעז יצא מתוק. בכחולה אין מערכת שמע ושאר שטויות. אין כפתור הנעה, אלא מפתח רגיל, אבל יש מתלים קשיחים יותר והרכב מהנה יותר. הקליאו, כפי שכבר נתקלתי בה בעבר, מהנה על המסלול. היא מעודדת אותך לזרוק אותה לתוך הפניות, וכרכב הנעה קדמית היא סובלת רק מעט מתת-היגוי. מערכת בקרת היציבות, שאינה ניתנת לניתוק, מאפשרת הרבה מרווח כיף/תמרון לפני שהיא מחליטה להתערב.
זה המקום לציין שהרכב ליום השני שלנו היה אמור להיות M3. אלא ששבוע לפני מישהו החליט להשבית את הרכב במסלול ואנחנו נשארנו עם הקליאו. לאור העובדה שבמשך 10 הקפות ביום הראשון ראינו חמש M3 שגמרו על הגדר, זה לא מפתיע. המתכון של רכב הנעה אחורית עם מנוע חזק ובלי בקרות הוא כמו חרב סמוראי. הוא יכול לשסף את הפניות בצורה קטלנית, אבל על המסלול הארוך והמורכב הוא יכול לשמש גם לחרקירי. כנראה שלא סתם המקום נקרא "הגיהנום הירוק".

הקפה אחרונה של נאור לאותו היום. לקראת אמצע ההקפה נאור מגיע מהר לפניה ומגלה מרשל בבגד צהוב זוהר עומד ליד עוד M3 שהחזירה נשמתה לבורא. התאונה קרתה ממש לפני רגע כי הנהג עדיין ליד הרכב ולא הוצא עדיין דגל צהוב. נאור לוחץ חזק על הדוושה בכדי להוריד מהירות, אבל המבט על פניו של המרשל ותנועת הרישום שהוא עושה עם היד לא מבשרים טוב. נאור מסיים את ההקפה, וביציאה לכיוון החניון מבקש מאיתנו אחד המרשלים לחנות רגע בצד. מישהו רוצה לדבר עם נאור. מסתבר שהמרשל הגיש תלונה וכרגע רוצים לאסור על נאור לנהוג באותו היום. לא יעזרו המחאות כי הגענו מספר שניות לאחר התאונה, כי לא היה דגל צהוב וכי נאור בלם ברגע שראה את המרשל. כפי שאמרתי, אנחנו בגרמניה. בכל זאת הלכו לקראתנו ובמקום הרחקה לכל היום נאור קיבל הרחקה של שעה מלנהוג במסלול. זה המקום לציין שנשארה רק עוד שעה עד לסגירת המסלול .

אני מסיים עוד הקפה ונגמר לו היום הראשון. עייפים, רעבים ומאוד מרוצים חוזרים לחדר להתרענן לפני שיוצאים לאכול. בהמלצתו של ג´ון אנחנו הולכים לאכול סטייק טוב ב- Pistonklausen. מסעדה בניהולה של משפחתה של סבין שמידט. המקום נוטף אווירה של המסלול, וכפי שנאמר לנו המסעדה הכי אוטנטית של המקום. את הקירות מסתירות תמונות חתומות של נהגים שהיו כאן, מועדוני רכב שבילו כאן וכתבות שונות מכל העולם, כולל כתבה אחת בעברית. אפילו על התקרה כתובות ברכות. המקום מלא באנשים שבילו על המסלול היום. בזמן שאנחנו מחכים לסטייק שיגיע, אנחנו מדברים עם יואכין בשולחן שלידינו. צלם בלגי שמצלם רכבים ברינג וכל מיני מקומות בעולם. חיפוש מהיר במחשב שלו ומגלים מספר תמונות שלי על המסלול. תשלום עבור שתיים, ולמחרת אני מקבל אותן במייל. הסטייק מגיע עבה מאוד, אבל עשוי בצורה נהדרת. שבעים ומרוצים חוזרים לחדר לישון. מחר קמים מוקדם בכדי להגיע בשמונה בבוקר למסלול.

למחרת בבוקר קמים מוקדם. רוצים להספיק מה שיותר לפני הטיסה חזרה בערב. בוקר טוב לג´ון ולכולם. לוקחים את המפתחות. הקסדות כבר נשארו ברכב ו...למסלול. כפי שציפינו, בשעה כזאת המסלול עדיין ריק, ומזג האוויר מאיר לנו פנים. אין לחות על הכביש. הבוקר נאור מתחיל עם שתי הקפות. עכשיו תורי. אני יושב ברכב עם קסדה על הראש ומנוע עובד. עומד לשלב להילוך אחורי בכדי לצאת מהחניה ואז שומע את הצלצול החזק ובעקבותיו ההודעה בגרמנית שמבשרת על סגירת המסלול. בסופו של דבר המסלול נסגר לשעה שלמה עקב תאונה קשה של אופנוען. בהמשך היום המסלול ייסגר שוב ליותר משעה עקב רכב ששפך שמן לאורך 10 קילומטר במסלול. כדאי לקחת בחשבון שדברים כאלה יכולים לקרות ולא לבוא ליום אחד בלבד.

במשך היום אנחנו מרגישים את השיפור. כבר יודע מה לעשות בכדי לא להרגיז את הקליאו. מתי ניתן להיכנס מאוחר יותר לפנייה, ומה הם המקומות שבהם בלמנו לפני כן או הורדו רגל מהדוושה ניתן לעבור עם מצערת מלאה עד הסוף. כמובן שנאלצנו לקנות הקפות נוספות. לאושר אין מחיר, אפילו אם הוא עולה לא מעט יורו.

הקפה אחרונה שלי להיום. הפעם נתתי לנאור את האייפון לצלם את ההקפה שלי. המסלול די פנוי. אני נמצא ממש ב"זון" כפי שלא הרגשתי באף הקפה קודמת. מן תחושה שכנראה מקבלים בעת מדיטציה טובה. שומר את הרכב מאוזן על המסלול ומרגיש איך הפניות זורמות לי חלק. שני שליש לתוך ההקפה מתקרבת אליי M3. אני מאותת ימינה ונותן לה לעקוף. אני יודע שהיא מהירה ממני, אבל השדון שיושב לי על כתף שמאל אומר לי לנסות לשמור לפחות על קצב קרוב אליה. אידיוט שכמוני.

את שלוש הפניות הקרובות אני אוהב וכבר מכיר היטב. שמאלה, ישורת קצרה עם בלימה קטנה, שובר ימינה. מצערת עד הסוף והקליאו נסחפת החוצה עד לקצה רוחב המסלול. עוד ישורת קצרה. הM3 עדיין בטווח עין. בלימה קטנה מאוד בקצה הישורת. זורק את הקליאו שוב ימינה עם אותה סחיפה שגורמת לי לחייך. ממשיך ללחוץ על הדוושה עד הסוף. הM3 מתחילה להעלם. הפעם אני אבלום קצת יותר מאוחר. ואז הגיעה הפנייה שמאלה. פנייה עם שיפוע הפוך לדבריי נאור. כאן גם בקרת היציבות כבר לא תעזור, ואני מוצא עצמי מבלה קצת על הדשא. מבלי לעצור רואה כי אין רכב מגיע וחוזר מיד למסלול. יותר מאוחר נאור יגיד לי כי הוא לא מבין איך חזרתי מיד לנהוג כך, כבר אמרתי שהייתי ב"זון", לא?

זהו. נגמרה ההקפה האחרונה. החיוך שנמרח על פני בסוף ההקפה ההיא, כפי שיעיד הוידאו, מסרב לרדת. קשה להסביר את תחושת הריחוף וההנאה באותה הקפה ובכלל באותם יומיים. זר כנראה לא יבין זאת. מחזירים את הרכב למוסך ונפרדים מרון, ג´ון וכל החברה. הגוף מפורק ומרוקן מאנרגיות מכל הנהיגה, אבל הנפש מלאה אנרגיות טובות. אנחנו בדרכינו חזרה לתפוס את הטיסה לארץ, אבל כפי שהבטחנו לחברה ב-RSR, WE WILL BE BACK !